פרשת ויחי – 02.01.2026 י"ג בטבת התשפ"ו
״רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר״.
ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה ובמלכות, ומי גרם לך להפסיד? הפחז והבהלה, אשר מיהרת להראות כעסך״ (רש״י).
מכל הברכות שברך יעקב את בניו, בולטים במיוחד דבריו לראובן, שנראים יותר כתוכחת מוסר על העבר מאשר ברכה לעתיד. ראובן בכור יעקב, ומטבע הדברים היו ראוי לכל המעלות: לבכורה, לכהונה ולמלכות, אבל רגע של פזיזות וחוסר מחשבה הוכיח ליעקב שאין לו את התכונות הנדרשות למעלות אלו.
בספר היסוד של עמנו, במעשי האבות, שהם הקדמה ערכית ארוכה לספר החוקים, אנחנו למדים ששלטון או עבדות תלויים לפני הכל בשליטת האדם על יצריו ותאוותיו. אדם וחווה יכלו לחיות בגן עדן, וכשהתפתו אחר עץ הדעת, האדם הפך עבד לאדמתו, ולחווה נאמר: ״וְהוּא יִמְשׇׁל בָּךְ״. גם חם בנו של נח, הלך אחר יצרו וענשו היה: ״עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו״. וכך גם ראובן, ברגע שלא שלט בעצמו, הפסיד את הבכורה ליוסף שקיבל שני שבטים, את הכהונה ללוי ואת המלכות לזרע יהודה, מדוד המלך ועד משיח צדקנו.
ואילו יוסף הצדיק, שחלומותיו מגיל צעיר הועידוהו לגדולות, זכה למלוך בפועל רק כאשר עמד במבחן היצר ושלט בו ולא התפתה אחר תועבות מצרים. הדרך למלכות ולמנהיגות מתחילה קודם כל בשליטת האדם על עצמו, על מידותיו ועל יצריו.
השבוע לא היה קל למצביעי הימין בפרט, ולכל מי שהצדק בראש מעיניו ושכל ישר בקודקודו בכלל. יום אחר יום, יצאו גזרות חדשות מבית המשפט העליון ששמו את העם למרמס: ״הם ילכו ויקוששו להם פתקים בקלפי ואנחנו נכביד את עולנו עליהם״ (הקדמה לפרשת שמות בשבוע הבא). מעל כולם, ראש הפעור ונציגתו המודחת בממשלה שאיבדו כל רסן, ומבקשים לשלוט בכוח הזרוע על הציבור ועל נבחריו, מבלי להביט לאחור על האדמה החרוכה שהם משאירים בכל מקום ובכל תחום בו הם נועצים את צפורניהם.
אבל מי שיודע איך העולם מתנהל מבין שדוקא זה מה שיוביל למפלתו, שלו ושל חבריו הדורסניים. כי מי שלא שולט בעצמו ומתנהג כבריון כדי למלא את תאוותיו, לא ראוי להנהיג. תאוות השלטון ללא מצרים שלהם שגרמה להם לדרוש להפוך לאדוני הארץ, תגרום להם לאבד את הכל – ״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ״. או כמו שאומר הפתגם העממי: הגמל ביקש לעצמו קרניים וגזזו לו גם את האוזניים (סנהדרין קו).
מי שתוך ימים ספורים מספיק להתערב גם בענייני הצבא כדי להגן על תועמלניו הנמרצים, גם למנוע את תחקיר מבקר המדינה כי הוא לא מוכן לאתרג אותם, גם למנוע תקציבים מילדים בגלל שהם חרדים וממורות כי הן חרדיות, גם להגן על תומכי טרור וגם להגן על התעמולה בתאגיד שהציבור משלם מכספו, כנראה מבין שהכסא שלו מתנדנד ועושה הכל להספיק להחריב כמה שהוא יכול – ״הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט״.
חובה עלינו, נבחרי הציבור, לא לתת להרס הזה להימשך. תפקידנו לעצור את הטירוף הזה ולומר לא עוד! האחריות היא עלינו ואת הנזקים הרבים שהחבורה הזו עושה אנחנו חייבים לתקן, ויפה שעה אחת קודם.
מספר בראשית למדנו שלכל מאורע יש סיבה ומסובב. גם כאן, המציאות הבלתי נסבלת שבה הגולם קם על יוצרו ומכה אותו חזק בכל כוחו, תוביל בעז״ה להתנגשות הבלתי נמנעת ולהחזרת השפיות למחוזותינו והשלטון לעם ישראל. הם חושבים לעשות לנו רעה בבריונות המשפטית שלהם אבל הקב״ה יהפוך את זה לטובה לנו ולכל בית ישראל. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות בין אחי יוסף לבין כנופיית שלטון החוק, כמו שאמר יוסף לאחיו בפרשה: ״וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב״.
