26.06.26 – י"א בתמוז התשפ"ו

״כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל. הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא״.

מסופר על רבי יצחק מוולוז’ין שבימיו החלו רדיפות היהודים ברוסיה על ידי הצאר ניקולאי הראשון. שר הפנים שלו הציע לכנס את נציגי היהודים לאסיפה ולהטיח בהם האשמות שיצדיקו גזירות שמד נגדם.
באסיפה שהתקיימה בפטרבורג בשנת תר”ד (1844), נשא שר הפנים נאום מלא שטנה: ״היהודים הם אסון האנושות והנגע של כל אורגניזם ממלכתי. הם מדינה בתוך מדינה ומוצצים את דמנו… החידה הגדולה בעיניי היא: למה אלוקים בכלל ברא אותם?״
לפתע הבחין השר שרבי יצחק מוולוז’ין מחייך. שאל אותו: ״מה בדיוק בנאום שלי מצחיק אותך?״
השיב לו הרב: ״לפני אלפי שנים כבר התנבא בלעם על הרגע הזה בדיוק. הוא אמר שיבוא יום שבו אומות העולם יבואו בטענה כלפי הקב״ה וישאלו: ‘מַה פָּעַל אֵל?’ – למה בכלל בראת את העם הזה? ודווקא אז תתגלה התשובה: ‘הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא’.״
חתנו של רבי יצחק, הנצי״ב מוולוז’ין, מסביר בפירושו העמק דבר ש׳לביא׳ מסמל את העוצמה הטבעית והגשמית של עם ישראל, ואילו ׳ארי׳ מבטא את עוצמתו הרוחנית ואת אצילות נפשו.
״הן עם כלביא יקום״ – גיבור בטבעו, ״וכארי יתנשא״ – התנשאות הנפש, כמלך החיות. זו ברכתו של עם ישראל: חוץ מזה שיתגברו בטבע, כארי תתנשא נפשם בכבוד המעלה כשנכנסים למלחמה.
לאורך כל ההיסטוריה מתנהלת מלחמת תרבות, בין טוב לרע, בין אמת לשקר, בין המסורת היהודית העוברת מדור לדור לבין תרבויות המבקשות לערער עליה ולהחליפה. בלעם ביקש להילחם בעם ישראל, אך מולו לא עמדו רק יוצאי מצרים, אלא האבות הקדושים, התורה והברית הנצחית של עם ישראל.
גם בימינו אנו רואים כיצד מלחמת התרבות נמשכת. יש מי שמנסים להשתמש בכוחו של הדיפ־סטייט ובית המשפט כדי לרדוף את לומדי התורה, לפגוע בעולם התורה ולנתק את עם ישראל ממורשתו ומזהותו היהודית. אבל זממם לא יעלה בידם. כוחו של עם ישראל אינו נובע רק מעוצמתו הצבאית, אלא מהרוח היהודית, מהתורה ומהמסורת שעוברות מדור לדור. מי שנלחם בשורשים הללו, נלחם במקור כוחו של העם וסופו להיכשל.
הכוח האמיתי שמנצח את מלחמות ישראל הוא אותה רוח חיה השואבת ממסורת הנצח, מאברהם אבינו, דרך יציאת מצרים, מעמד הר סיני, יהושע, דוד המלך והחשמונאים, ועד ללוחמינו הגיבורים בימינו. תמיד נלחמנו על אותם ערכים, ומהם שאבנו את סוד כוחנו.
מי שחושב שערכי המסורת היהודית כמו ׳הקם להרגך השכם להרגו׳ הם סיסמאות בלבד, ומעדיף לאמץ ערכים ״מתקדמים״ במקום להיאחז בזהותנו ובמורשתנו, לא יוכל להכריע את אויבינו ולא יביא ניצחון. אבל כאשר אנו ממשיכים את דרכם של דורות על גבי דורות, נלחמים את מלחמתם ונושאים את לפידם, שום כוח בעולם לא יוכל לשבור אותנו. לשמחתנו, זוהי רוח העם ורוח גבורת לוחמינו, למרות קול ענות החלושה הנשמע באולפני התבהלה מעת לעת.
את הסוד הזה הבין גם בלעם, לכן ניסה לחקות את דרכם של האבות, וביקש להשתמש ב׳כוח הפה׳ של עם ישראל נגדם במקום בכוח החרב. אך בסופו של דבר הבין שהקדושה אינה טקס חיצוני, אלא דרך חיים, ואז נאלץ להודות: ״הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.״
כאשר אנו מחוברים לעברנו, לתורתנו ולערכינו, ומכירים בכוחנו המיוחד, מתקיימת בנו גם הברכה: ״הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא״. כך היה לאורך כל הדורות, כך גם בימינו, וכך יהיה בעזרת ה’ גם בעתיד.

שבת שלום ומבורך