פרשת חיי שרה – 14.11.2025 כ"ג במרחשוון התשפ"ו
"אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק".
יפה שיחתם של עבדי אבות מתורתן של בנים. שהרי פרשת אליעזר עבד אברהם כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה (בראשית רבה).
בתורתנו הקדושה כל מילה וכל אות מדודות וספורות ומכוונות להעביר את המסר הנכון והמדויק. אבל בפרשתנו, נראה כאילו השתנו החוקים. המילים והתיאורים חוזרים ונשנים ומתארים לנו את הסיפור מכל צד וזווית אפשרית, מה שמכוון אותנו להתבונן בה יותר ולהבין את חשיבותה ואת המסר הטמון בה לדורות.
פרשתנו עוסקת בבניינו של עם ישראל, בנישואי בנו וממשיך דרכו של אברהם, יצחק אבינו עם רבקה. כאן נוצר עם ישראל וכאן ניטע העץ שממנו נולדו הדורות הבאים. ולכן צריך להרחיב ולפרט מה נדרש מאיתנו בשביל לשמור על ייחודיותו של העם הנבחר.
כדי לבנות את העם הנבחר וכדי לשמור עליו ככזה, צריך לדעת את מי לקרב וממי להתרחק, במי להידבק ואת מי יש לדחות מעל פנינו, ובקיצור: "אין ארור מידבק בברוך", כלשון חז"ל. הדבר המאפיין את עם ישראל הוא קודם כל התכונות והמידות אותן הורישו לנו אבותינו – רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים.
משפחתה של רבקה, אליהם שלח אברהם את עבדו, היו גם הם עובדי עבודה זרה, אבל מה שחיפש שם אברהם אלו אותן מידות טובות שהיו שם – החסד והרחמים. הר״ן מסביר כי דעות שגויות לא עוברות בירושה ואפשר לעקור אותן מהלב, להבדיל ממעשים מושחתים כמו של בני כנען שמשאירים רושם גם על גוף האדם ועוברים לתולדותיו. מורשת אבותינו היא לדבוק בערכי הנצח של עם ישראל, בהשקפות נכונות ובמעשים טובים, ולא להמירם בהבלים וערכים המתחלפים לפי רוח הזמן.
פרשיית הפצ"ריה שהתפוצצה לאחרונה, התחילה מאימוץ ערכים ומוסר משובשים וצבועים והסתיימה במעשים מושחתים. זה התחיל ב"זיהוי תהליכים" ונמשך בהוצאת דיבת לוחמינו שמוסרים את נפשם למעננו, עד כדי איש שפל ובזוי שקם ואמר: ״חיילינו רוצחים תינוקות כתחביב" והצית אש אנטישמית בעולם. אימוץ הדיבה ללא היסוס שראינו אז בתקשורת השמאל, הוכיח שכשמתנתקים ממורשתם של אבות האומה, התוצאה היא במעשים: הוצאת דיבת העם והארץ רעה. אבל תודה לאל, אמת מארץ תצמח, או אולי: ממעמקי הים והאייפון.
לסיום, פרשתנו פותחת בגאולת הארץ הראשונה בהיסטוריה, אך לא באחוזת נחלה אלא דוקא באחוזת קבר. החשיבות של ארץ ישראל איננה רק לחיים בה אלא גם לנקברים בעפרה. וזו מטרת הפרשה: "להודיע מעלת ארץ ישראל מכל הארצות לחיים ולמתים" (ראב"ע). וזה מה שהופך את החזרת חללינו לקבר ישראל לערך שאנחנו נאבקים עליו. חזרתו של הדר גולדין הי"ד השבוע, לאחר למעלה מעשור, מסמלת את זה יותר מכל. עם ישראל לא משאיר אף אחד מאחור, יקח כמה שיקח. זה נכון בודאי לחיים אבל גם לחללים, ובוודאי לאלו שבמסירות נפשם העניקו לנו חיים.
