פרשת תצוה – 27.02.26 – י' באדר התשפ"ו
״וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״.
כל מקום שנאמר לשון ‘ציווי’ הוא זירוז – מיד ולדורות (ילקוט שמעוני).
מדוע אחרי שתרמו באהבה ובשמחה אוצרות זהב וכסף לבנין המשכן, נדרש עכשיו ציווי מיוחד, בלשון זירוז, להביא שמן למאור?
מפני שתרומה חד־פעמית, גם אם גדולה ומרשימה, קלה יותר לביצוע. ההתלהבות הראשונית סוחפת. אך הקושי האמיתי הוא בהתמדה, בשמן הזית, טיפה אחר טיפה, יום אחר יום, לדורות. כאן צריך זירוז.
שמן המאור הוא פרט קטן לכאורה, אך הוא משל לעם כולו. אם אנו רוצים להאיר, עלינו להתמיד, להחזיק בנר התמיד גם כשאין התלהבות, גם כשיש קושי, לדורות עולם. לא די ברגעי שיא, צריך נאמנות יומיומית לערכים, למסורת, לקדושה. כך נעשים אור לגויים באמת.
רבותינו ראו בשמן הזית רמז לעם ישראל. אמרו במדרש:
״מה הזית מורידים אותו מן האילן ונחבט ואחר כך נותן שמנו, כך ישראל, באים הגויים וחובטים אותם ממקום למקום ואחר כך הם עושים תשובה ומאירים באור יקרות״.
אנו עומדים ימים ספורים לפני פורים, ערב המערכה מול איראן. כמו במלחמת עמלק שהשבת נקרא על מצוות מחייתו וכמו עם המן הרשע שיצא מזרעו, בכל דור ודור קם העמלק התורן להזכיר לנו את תפקידנו בעולם: להרבות טוב ולכלות את הרע. וכשהבנו זאת ניצחנו, ואנחנו ממשיכים לנצח. וכמו שאמרו חז״ל: ״הקב״ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה, ומחזירן למוטב״.
בדורנו, הקב״ה העמיד לנו עוד ״מלך״ בגימטריה ״המן״ (בגצ) שגוזר גזרות על לומדי התורה, על תינוקות של בית רבן, על הכותל המערבי, על לוחמינו בשדה הקרב ועוד ועוד. הם מבקשים לכרסם ביסודות הזהות היהודית של המדינה ולכפות תפיסות זרות על עם ישראל בארצו. חבורת מתנשאים מנותקים שאינם מבינים את סוד נר התמיד.
אבל כמו אז, גם היום, הגזרות מעוררות. הן מזכירות לנו מי אנחנו. הן מחזירות אותנו לנר התמיד. הן גורמות לרבים לשוב ולחזק את לימוד התורה, את הזהות, את הקשר למסורת ישראל סבא. הן מגלות בפני הדור הצעיר את האמת. והדור הזה, דור נפלא עם רוח גבורה יהודית של עם ישראל מעמיק את שורשיו וחוזר לערכי הנצח שלו.
והשמן רומז גם לעוד יסוד:
״כל המשקים מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב, כך ישראל אינם מתערבים עם האומות״. זה סוד קיומנו. איננו שונאים איש, אך איננו מתבטלים בפני איש. איננו מתבוללים תרבותית ורוחנית: ״הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב״. לא מתוך התנשאות, אלא מכוח היותנו עם סגולה.
וכשאנו עומדים בימים אלו מול ציר הרשע מצאצאי עמלק, עלינו לזכור: הכוח שלנו אינו רק בטנקים ובמטוסים, אלא בשמן הזית הזך. בנר התמיד. בלימוד התורה. בשמירה על קדושת הכותל. בזהות ברורה שאינה מטשטשת. וכשראינו השבוע את העם באמצעות נבחריו מקדש את המקום שממנו לא זזה שכינה, ראינו שעם ישראל יודע. הוא מבין. הוא בוחר בנר התמיד.
אלו ששואפים שנהיה ״ככל העמים״ הולכים ומתמעטים. עם ישראל ברובו המוחלט מבין ויודע שמה שיגדיל את כבודנו בעולם הוא דוקא כשאנו מכבדים את עצמנו ואת מסורת אבותינו. כמו שראינו השבוע איך "מהודו ועד כוש" מכירים בגדולתו של עם ישראל.
כי החשיבות אינה נמדדת בכמות אלא במטען הרוחני אותו אנו נושאים על גבינו דורות רבים. וכשאנו שומרים על נר התמיד שלנו בלי לערב בו שמנים מזוייפים, אורו מאיר למרחוק: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ״.
