17.04.26 – א' באייר התשפ"ו

״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טׇהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן… "

וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת״. לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטים תמיד בציפצוף קול (רש”י).
הפרשיות האחרונות עוסקות בדיני טומאה וטהרה. אבל יש טומאה אחת קשה מכולן – המצורע. היחיד שמשתלח אל מחוץ למחנה. לא בגלל טומאתו בלבד, אלא בגלל מעשיו שגרמו לכך. וכדברי חז”ל: ״הוא הבדיל בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה: בדד ישב מחוץ למחנה״.
יש חידה של ריה״ל על המפיץ לשון הרע בקולמוסו בדיו אדומה:
ומה, דקה ורקה וחלקה,
ואילמת מדברת בחוזקה,
והורגת בני אדם חרישית,
ודם אלים במו פיה מריקה.
בתוך מציאות של מלחמה ממושכת, עם קשיים, אבל גם עם אין ספור ניסים והצלחות, מתנהלת גם מלחמה על התודעה. יש מי שבוחר להאיר את החושך, ויש מי שמתעקש להחשיך את האור. זו שיטת התבהלנים ומהנדסי התודעה הממורמרים. זו המטרה של התקשורת התבוסתנית ושל חבר מרעיה בכנופיית שלטון החוק. אבל מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
אין לנו עניין להשתיק אף אחד. שידברו כולם. אבל יש לנו חובה אחת: לפתוח. לאפשר לכל קול להישמע. לתת לציבור לבחור. וכשהם נלחמים בכל הכוח למנוע את פתיחת שוק התקשורת, זו לא אידיאולוגיה. זו פחדנות. פחד מהעם, ומהבחירה שלו. ראינו את זה השבוע מחלחל גם לכנסת אבל בלמנו שם את ניסיון ההפיכה.
השבוע ציינו את יום השואה והגבורה. גם כאן יש מי שמנסה לעוות את הלקח. מי שמאמין בסגולתו של העם היהודי רואה ביום הזה קריאה לעוצמה יהודית ולמיגור הרוע. ויש את אהרון ברק שחושב אחרת. הלקח שלו מהשואה הוא שגם אנחנו נאצים בפוטנציאל. זו לא מוסריות אלא עיוות תודעתי.
בשבוע הקרוב נרכין ראש ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל הי”ד. הגדילו לעשות בתאגיד הבזבזני על חשבוננו ושידרו השבוע בניגוד לחוק את חרפת טקס יום הזכרון למשפחות מחבלים. בקרוב בעז״ה נקצץ את היד שהרימו על אזרחי ישראל, באמצעות חוק התאגיד שקידמנו בממשלה ובכנסת והעברנו לוועדת הכספים.
יחד עם חללי מערכות ישראל והמשפחות השכולות, עלינו לזכור גם את הפצועים בגוף ובנפש, אלו שחזרו משדה הקרב, אך לא מהמלחמה.
הדבר הבסיסי ביותר שאנחנו חייבים להם הוא האמת. להילחם בתעמולה השקרית, המהודהדת על ידי המחלישים הלאומיים, שכביכול הם הקריבו לשווא, שנלחמו סתם ונפצעו לחינם חלילה בגלל פוליטיקה. חשוב לומר בקול ברור גם את המובן מאליו, שבזכותם אנו חיים כאן, שבזכות זה שקמו כלביא ושאגו כארי אנחנו כאן בטוחים מאי פעם, ושכל אחד מהם הוא חלק מהנס הגדול של קיומנו כאן.
בעזרת ה’, שנזכה לראות את כולם בריאים ושלמים. ראש חודש איר – אֲ’נִי יְ’יָ רֹ’פְאֶךָ.

שבת שלום ומבורך