19.06.26 – ד' בתמוז התשפ"ו
״וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ… וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי״.
וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין (רש״י).
בפרשתנו מגיע עם ישראל לישורת האחרונה לפני הכניסה לארץ, לאחר ארבעים שנה במדבר. הם כבר קרובים ליעד, אך דווקא אז מגיע עיכוב בלתי צפוי. ארץ אדום חוצצת בינם לבין הארץ המובטחת, ומלך אדום, האח לשעבר, מסרב לאפשר להם לעבור. למרות כוחם, ובציווי ה׳, הם מוותרים על העימות. זמנו של אדום יגיע לעתיד לבוא אבל בינתיים הם מחשבים מסלול מחדש.
הדרך מתארכת, הסבלנות פוקעת, והתלונות מתגברות. ואז מגיע עונש הנחשים השרפים, אך יחד עמו גם התרופה. נחש הנחושת מלמד את ישראל שיעור לדורות: לא הנחש ממית ולא הנחש מחיה, אלא הכול תלוי במבט כלפי מעלה, בהבנה שיש מנהיג לבירה ורק ממנו באה הישועה.
דווקא מן המשבר הזה צומח הכוח להמשך. לאחר מכן יוצאים ישראל למלחמה, מנצחים את סיחון מלך חשבון ואת עוג מלך הבשן, ומסירים את המכשולים האחרונים בדרכם לארץ.
כך גם בחיינו. לא תמיד הדברים מתקדמים כפי שתכננו. לעיתים הדרך מתארכת, יש עיכובים, אכזבות ומכשולים. אבל אסור להתייאש ואסור לוותר על המטרה. לפעמים דווקא העיכוב מאפשר לנו להתבונן מחדש, להתחזק, לדייק את דרכנו ולהמשיך קדימה מתוך בשלות לאומית גדולה יותר.
בשלוש השנים האחרונות זכינו לראות ניסים גדולים. אויבים רבי עוצמה קמו עלינו לכלותנו, ותוכניות שנראו מאיימות ומסוכנות התמוססו מול יד ה’ המנהיגה את עולמו. בימים כאלו, שבהם אור וחושך משמשים בערבוביה, עלינו לזכור שהניצחון אינו תלוי רק בכוח ובעוצמה, אלא בראש ובראשונה ברצון ה׳: ״סוס מוכן ליום מלחמה ולה’ התשועה״.
חז״ל מספרים שסיחון מלך חשבון שימש כמגן של מלכי כנען, וכולם סמכו עליו שימנע את כניסת ישראל לארצם. אך כשהגיע זמנו, כל כוחו לא עמד לו. כך היה אז וכך גם היום. אויבינו עושים הכול כדי לעקור אותנו מארצנו ולפגוע בנו, אך הם עתידים להיכשל כפי שנכשלו קודמיהם. אנו יושבים בארץ נחלת אבותינו, ארץ התנ״ך, נאחזים בה מכוח הבטחת השם יתברך, ונלחמים עליה מתוך אמונה בנצח ישראל.
בהפטרת השבוע, כאשר מלך בני עמון תובע מיפתח הגלעדי להשיב לו את הארץ, משיב לו יפתח בביטחון: ״הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה’ אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ״. כאז כן היום, ארץ ישראל כולה שלנו, ואיש לא יוכל לשנות את מה שקבע בעל הבית של העולם.
