31.07.26 – י"ז באב התשפ"ו
״כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת״.
אם התחלת במצווה – גמור אותה, לפי שאינה נקראת אלא על שם גומרה, שנאמר: ״וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם״, והלא משה לבדו נתעסק בהעלאתן? אלא לפי שלא הספיק לגמור את המצווה, וגמרוה ישראל, לפיכך נקראת על שמם (רש״י).
בפרשה הקודמת ראינו את משה רבנו מניח את אבן הפינה לשלוש ערי המקלט שבעבר הירדן. ואמרו חכמינו: אף על פי שידע משה שערים אלו לא ייחשבו ערי מקלט עד שיוקמו שלוש ערים נוספות בארץ ישראל, והוא עצמו לא יזכה להיכנס לארץ להקימן, אמר: ״מצווה שאפשר לי לקיימה – אקיימנה״.
יש כאן שני יסודות המשלימים זה את זה. הראשון, אל תימנע מלעשות את הטוב גם אם אינך יודע אם תזכה להשלים אותו. והשני, אל תסתפק בהתחלה. כשאפשר, צריך להתמיד עד הסוף, שכן שלמות המעשה היא המעשה האמיתי.
כמה דברים טובים נעצרים באמצע הדרך. לפעמים מפני שנגמר הכוח, ולפעמים מפני שאין מי שימשיך. ולעיתים גרוע מכך, באים אחרים והורסים את מה שנבנה בעמל רב. לכן, כשהתחלנו משהו טוב, אסור לעצור.
בימים אלו אנו, שליחי הציבור, שבים אל מי ששלח אותנו ומבקשים את אמונו מחדש. בארבע השנים האחרונות פעלנו בכל כוחנו כדי לממש את רצון הציבור ולהשיב את המדינה היהודית והדמוקרטית למסלולה. עשינו זאת מול אויבים מבחוץ, אך גם מול התנגדות עיקשת מבית, של גורמים שלא נבחרו בידי הציבור, שביקשו לעכב, לסכל ולרוקן מתוכן את החלטות נבחריו. עליהם ניתן לומר את דברי הנביא בהפטרת השבוע: ״מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ״.
למרות הכול לא עצרנו. קידמנו רפורמות משמעותיות, שברנו מונופולים, פתחנו שווקים, חיזקנו את המשילות והחזרנו את קולו של הציבור אל מרכז קבלת ההחלטות. אבל המשימה טרם הושלמה. יש עוד דרך ארוכה, וכל מה שנבנה עלול לרדת לטמיון אם חלילה מיעוט של שמאל קיצוני, שמרצ נראית לידו כמו חבורת פטריוטים ציוניים, יאחוז בהגה השלטון.
התחלנו במצווה של תיקון מערכות השלטון והחזרת הסמכות לנבחרי הציבור. עכשיו צריך גם לגמור אותה. חז״ל מלמדים שהמצווה נקראת על שם גומרה. אבל בדמוקרטיה, מי שמאפשר לגמור את המצווה הוא הציבור עצמו ועל שמו היא גם נקראת.
אל תתנו לאיש לשכנע אתכם שהקול שלכם אינו משנה. יש מי שמבקש לטעת ייאוש, למחוק הישגים ולהשאיר את אנשי הימין בבית במערכת בחירות גורלית כל כך לעתידנו כאן בארץ נחלת אבותינו. דווקא משום כך, התשובה צריכה להיות הפוכה: לצאת, להשפיע, ולהשלים את המלאכה.
״לא עליך המלאכה לגמור״, כשאתה לבד. אבל כשעם שלם מתגייס, בהחלט אפשר להשלים את המלאכה. ואם נזכור תמיד את הנאמר בפרשתנו: ״וְזָכַרְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל״, נוכל לעשות ולהצליח!
