24.07.26 – י' באב התשפ"ו
״וָאֶתְחַנַּן אֶל ה׳ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר… אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״.
טעם זאת הפרשה, לחבב את ארץ ישראל, ואם הארץ תהיה חביבה ישמרו מצוות השם שלא יגלו ממנה. (אבן עזרא)
פרשת ואתחנן נקראת תמיד בסמוך לתשעה באב, ולא בכדי. המסר שלה הוא התרופה לגלות שאליה יצאנו ביום המר הזה: לחבב את ארץ ישראל, לזכור את קדושתה ולא לראות את הישיבה בה כדבר מובן מאליו.
משל לאדם שקיבל אוצר יקר מאבותיו. בתחילה שמר עליו מכל משמר, אך ככל שחלפו השנים התרגל אליו, עד ששכח את ערכו והיה מוכן להמיר אותו בהבטחה לזכוכית צבעונית. האוצר לא איבד מערכו, האדם הוא ששכח את ערכו.
זו אזהרת התורה: ״כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ – וְהִשְׁחַתֶּם״. החורבן מתחיל ב״ונושנתם״: בהתרגלות, בשאננות, בתחושה שהארץ כבר מובטחת לנו ואין עוד צורך להיאבק עליה ולהיות ראויים לה. משם קצרה הדרך ל״עבודת אלילים״, לרעיונות מדומיינים שאפשר לוותר על הזהות, התורה וחלקי המולדת תמורת הבטחות לשלום ולשקט.
בימים שלאחר תשעה באב, ובפרט עם כניסתנו למערכת הבחירות, אנו שומעים הרבה מילים יפות על ״אחדות״, ״ריפוי״ ו״איחוי״. אחדות היא דבר חשוב, אבל השאלה סביב מה מתאחדים ובעיקר מה מקריבים למענה.
די להביט ברשימת ״הדמוקרטים״ שהתפרסמה השבוע. אחדות אולי יש שם, אבל סביב תיעוב עצמי של כל מה שיהודי. אצל חלק מחבריה, החמלה שמורה רק לאויבינו, והמחיר שהם מוכנים לשלם עבור ממשלת ״ריפוי״ הוא ניתוח להסרת הלב היהודי.
תשעה באב לא נועד רק להזכיר לנו את החורבן שהיה, אלא להזהיר מפני חורבן נוסף. אסור להפוך את אסונות העבר לתוכנית המדינית של העתיד. בדורנו זו שוב האשליה שוויתור על הארץ ועל קדושתה, כמו גם רחמים על אכזרים יביאו שלום.
הבחירות הקרובות הן בחירה בין המשך הבניין היהודי בארץ נחלת אבותינו לבין חלילה ״עולם ישן עדי היסוד נחריבה״ באמצעות הדיפ-סטייט ושלוחותיו.
משה רבנו התחנן לראות את הארץ. אנחנו זכינו לחיות בה. אל לנו להתרגל למתנה. עלינו לאהוב אותה, לשמור עליה, לבנות אותה ולהיות ראויים לקדושתה.
או אז, תשעה באב, שמתחיל בקינות, יסתיים בתקווה. השבת אנו פותחים את שבעא דנחמתא: ״נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם״. וכשתגיע העת, אף אויב לא יעמוד בפנינו, לא איראן לא ארדואן ולא שאר שונאי ישראל: ״הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל״.
