12.06.26 – כ"ז בסיוון התשפ"ו
״וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן… וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי״.
הלך קרח כל אותו הלילה והיה מטעה את ישראל ואומר: מה אתם סבורים שאני עוסק ליטול גדולה לעצמי?! אני מבקש שתהא הגדולה לכולנו (במדבר רבה).
פרשתנו פותחת במחלוקת קרח ועדתו שבאו לערער על מנהיגותו של משה ועל הכהונה שניתנה לאהרן, ומסיימת במתנות הכהונה שניתנו לאהרן ולזרעו. את הקשר בין הדברים מסבירים חז״ל: משל למלך שנתן שדה לאוהבו, ובא אחד וערער על השדה. אמר לו המלך: כל מי שירצה יבוא ויערער נגדך?! הריני כותב וחותם לך בחותם המלך. אף כאן, לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה בברית עולם.
מכאן יסוד גדול: כל עוד הדברים ברורים ומוסכמים, אין צורך להכריז עליהם. אבל כאשר קמים מערערים המבקשים לפורר את היסודות, חייבים לחזק אותם, לכתוב ולחתום אותם כדי שלא יישאר מקום לספק.
גם בדורנו, דברים שהיו מובנים מאליהם הפכו למושא לוויכוח. יש מי שהפכו ערכים ועקרונות לכלי פוליטי, ומנסים לערער שוב ושוב על רצון העם, על סמכות נבחריו ועל יסודות הזהות היהודית והלאומית של המדינה.
האם צריך חוק שיקבע שבמדינת ישראל העם הוא הריבון? האם צריך חוק שיגן מפני תפירת תיקים ורדיפה פוליטית? האם צריך חוק כדי להפסיק לממן מכספי הציבור גופי תקשורת הפועלים נגד ערכיו ונגד לוחמיו? האם צריך חוק כדי לעגן את מקומה המרכזי של התורה בחיי האומה?
לכאורה לא. אבל כאשר יש מי שמערערים גם על המובן מאליו, אין ברירה אלא לכתוב, לחוקק ולעגן, כדי להשיב את הכוח לעם ואת הסמכות למי שנבחרו לייצג אותו.
קרח לא היה טיפש. הוא ידע שלא פשוט לתקוף את משה חזיתית, ולכן עטף את המחלוקת בסיסמאות של שוויון ודאגה לציבור. מטרתו הייתה לערער את האמון בהנהגה ולפורר את העם מבפנים.
מפלגת קרח ועדתו (בגימטריה: 794 = יש עתיד) שכבר בלעה אותה אדמת הטרשים של בנט, וחבר מרעיה במשפט ובתקשורת, למדו הרבה מהסיפור של קרח. הם פועלים באותה השיטה: מייצרים מחלוקת בכל נושא בתחפושת של דאגה לעם, מערערים על כל מוסכמה ומנסים לשכנע שאין אמת, אין סמכות ואין רצון עם. הם בטוחים שכך יחלישו את הנהגת המדינה.
אלא שסופו של קרח הוא אזהרה לדורות. הניסיון לערער על היסודות לא חיזק את קרח, אלא את מעמדו של אהרן. ככל שמנסים לפגוע ברצון העם, בזהותה היהודית של המדינה ובמנהיגות שנבחרה כדין, כך מתחזקת ההכרה בצורך להגן עליהם ולבצר את כוחם. כך היה אז וכך יהיה בעזרת השם בבחירות הקרובות.
