10.07.26 – כ"ה בתמוז התשפ"ו
״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת… לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ… כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה… בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם… וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ״.
הרי שהיה חכם – יפר לעצמו? והדין נותן, אם מפר לאחרים לא יפר לעצמו?! תלמוד לומר: ״לא יחל דברו״ – שלא יעשה דבריו חולין (ילקוט שמעוני).
פרשת מטות פותחת בדיני נדרים ושבועות ומסיימת בהסכם עם בני גד ובני ראובן. לכאורה שני נושאים שונים, אך שניהם מלמדים יסוד אחד: מילה זו מילה.
האבן עזרא מבאר שמשה התנה עם בני גד ובני ראובן שיקיימו את כל אשר התחייבו, ומינה את ראשי המטות להיות אחראים לכך. לכן הקדימה התורה את פרשת הנדרים, המלמדת שחובתו של אדם לעמוד בדיבורו. תחילה נדרשים לכך ראשי המטות עצמם, ורק אחר כך העם כולו.
חז״ל מוסיפים עומק נוסף: אף שחכם רשאי להתיר את נדריהם של אחרים, לעצמו אינו יכול לחפש היתרים. מנהיג אינו רשאי להקל עם עצמו במקום שבו הוא דורש אחריות מאחרים. לפני שהוא מצפה מהאדם הפשוט לעמוד במילתו, עליו להיות הראשון שמקיים את שלו.
זהו גם המבחן האמיתי של הנהגה ציבורית.
השבוע, תודה לאל, עשתה הממשלה צעד היסטורי כשהעמידה גבול ברור בפני כנופיית שלטון החוק, שנטלה לעצמה סמכויות שמעולם לא ניתנו לה, והבהירה כי במדינה דמוקרטית העם הוא הריבון ושגם השופטים צריכים לעמוד במילתם להיות נאמנים למדינת ישראל ולחוקיה ולא לפרוע חוק.
מיד לאחר מכן נשמעו זעקות הקוזאק הנגזל על ״קץ הדמוקרטיה״, כאילו השבת החוק למקומו היא האיום על הדמוקרטיה, ולא מי שרמס אותו במשך שנים. החרו החזיקו אחריהם כל שופרות התעמולה ואבירי השמאל – ״וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ״ (הפטרת השבוע).
אבל מעבר לחשיבותו של כל מהלך כזה, יש כאן דבר יסודי יותר: זו ההתחייבות שנתנו לציבור.
הבטחנו להשיב את המשילות, לתקן את מערכת המשפט, לפרק את מוקדי הכוח של הדיפ-סטייט, ולפתוח את שוק התקשורת לתחרות, לגיוון ולחופש אמיתי. לא ביקשנו את אמון הציבור כדי לשכוח את הבטחותינו יום אחרי הבחירות, אלא כדי לקיים אותן.
השמאל התרגל במשך שנים לכך שאיומים, קמפיינים ותפירת תיקים מצליחים להרתיע את הימין מלמשול. קשה לו להשלים עם העובדה שקם דור חדש שאינו נכנע ללחצים ואינו מוותר על שליחותו. נגמרו ימי ההתרפסות והגיעו ימי החירות. חירות ממערכת משפט שלקחה לעצמה את השלטון, וחירות ממונופול תקשורתי שניסה להכתיב לציבור מה לחשוב, במה להאמין ואת מי לבחור.
ואולי יותר מכל, קשה להם לעכל דבר אחד: שאנחנו פשוט מתכוונים לקיים את מה שהבטחנו לבוחרינו. אצלם המתכון הבסיסי הוא: ״נעשה הכול כדי שיחשבו שאנחנו ימין״, ואחר כך נתהפך. לעומתם, אנחנו מאמינים שמנדט מהעם אינו רישיון לעשות כרצונך, אלא התחייבות לפעול כרצונו.
לכן הבחירות הקרובות אינן רק על זהות הממשלה. הן על השאלה העקרונית האם רצון העם יכובד או יירמס. האם תהיה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית או מדינת כל משפטניה, והאם ישראל תהיה מדינה שבה הציבור בוחר או שמיעוט קטן מחליט במקומו.
אנחנו כבר בעיצומו של התהליך. השבוע נפתח פתח משמעותי להשבת שלטון העם על כנו, אך הדרך עוד ארוכה. בעזרת ה׳, נמשיך לעמוד בדיבורנו, לקיים את שהבטחנו, ולעשות ככל היוצא מפינו.
