פרשת תולדות – 21.11.2025 א' בכסלו התשפ"ו
"וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים".
יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות ויש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דברי עתיד (רמב"ן).
במגוריו בארץ ובכל מקום שאליו הגיע יצחק, הוא עסק ביישוב הארץ ובפיתוחה. אך בעוד הוא עסוק בבנין, הפלשתים שבשכנותו עסוקים בחורבן. הקנאה מעוורת את עיניהם ובמקום להרוויח מהשכנות המשותפת הם מעדיפים להזיק ולהציק לו ולסתום שוב ושוב את הבארות שחפר, והעיקר שהוא לא יצליח.
אבל במקום להתייאש, יצחק הולך ומתגבר. מתעלם מהם וממשיך לבאר מים חיים הבאה. הוא נשען על הבטחת השם: "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ… כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כׇּל הָאֲרָצֹת הָאֵל", והוא מנצח. ורק אז אבימלך הולך אליו עם אחוזת מרעהו כדי שיואיל בטובו לכרות עמו ברית שלום. שלום מתוך עוצמה!
קשה לקרוא את הפרשה בלי להבחין בדמיון לפלישתים המזויפים של דורנו. מאז שחזרנו לארצנו, אחרי כאלפיים שנות גלות, אנו עסוקים כל העת בבנין, והם, שכאילו גם רוצים מדינה, עסוקים כל העת בחורבן. כל מה שחשוב לנו הם הורסים ולכל מה שקדוש ויקר לנו הם מזיקים. בעוד אנו מוסיפים חיים, לארצנו ולעולם כולו, בפיתוח ובהתחדשות בכל תחום, הם בשלהם עסוקים ביצירת הרג ומוות. לא לבנות מדינה לעצמם הם רוצים אלא להחריב את שלנו.
אבל אנו מצידנו צריכים ללמוד מיצחק, ככל שהם ינסו להרוס כך אנחנו נמשיך לבנות ולהתפתח ולהתפשט בכל חלקי ארצנו. לאט אבל בטוח. הם וחבריהם בעולם ימשיכו לדבר ולתכנן את ה"מדינה הפלסטינית" ואנחנו נמשיך לקבוע עובדות בשטח שינפצו להם את החלום. הם יכריזו על ״נתיב למדינה פלסטינית״ ואנחנו נקבע שלט ״נתיב ללא מוצא״ בכניסה אליו.
כשהם יבינו שאיננו מתכוונים ללכת לשום מקום וההתיישבות בכל ארץ נחלת אבותינו היא עובדה מוגמרת, הם ירוצו ויתחננו לעשות שלום: "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ". אסור לנו לשכוח, זו ארצנו והשם עמנו! שלום מתוך עוצמה!
הרמב"ן מסביר, ששלושת הבארות שחפר יצחק רומזות על התיישבותנו כאן בארץ. על שתי הראשונות היתה מריבה, רמז לחורבן ראשון ושני. והבאר השלישית, שאיתה הגיע השלום, רומזת לדורנו אנו, דור הגאולה, גאולה שאין אחריה חורבן. חזרנו לארצנו ואנו עסוקים בבניינה. אם נהיה נחושים ובטוחים בצדקת דרכנו, נסלול את הנתיב לגאולה השלמה: "כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ".
